בקע מפשעתי הוא סוג הבקע השכיח ביותר ובניגוד לדעה הרווחת בקרב הציבור הרחב, סוג זה של בקע יכול להופיע לא רק בגברים או תינוקות, אלא גם בנשים.
ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל לבקע מפשעתי: בין היתר מדובר בפגיעה במנגנונים פיזיולוגיים שונים המונעים מאיברי חלל הבטן לחדור לתעלת המפשעה, גורמים המובילים להיחלשות מולדת או נרכשת של דופן הבטן, גורמים המובילים לעלייה משמעותית בלחץ התוך-בטני ועוד.
אחד הגורמים לבקע מפשעתי קשור להרמה של משא כבד, הכרוך בהפעלה מאומצת של שרירי הבטן ובנוסף גם פגיעה ישירה בדופן הבטן מגדילה את הסיכוי לסוג זה של בקע. במקרים שבהם נוצר בקע מפשעתי על רקע גורמים אלה, שהתרחשו כתוצאה מתנאי העבודה של המבוטח, יתכן שניתן יהיה להכיר בבקע כתוצאה של פגיעה בעבודה.
מה הם התנאים להכרה בבקע מפשעתי כתוצאה של תאונת עבודה?
לפי סעיף 84 בחוק הביטוח הלאומי, כדי שניתן יהיה להכיר בבקע המפשעתי כתאונת עבודה, צריכים להתקיים סך הכול ארבעה תנאים להלן:
- הבקע נוצר בשל תנאי העבודה כתוצאה מפגיעה ישירה בדופן הבטן או כתוצאה ממאמץ לא רגיל.
- בעקבות הופעת הבקע, העובד נאלץ להפסיק את עבודתו.
- העובד פנה לקבלת טיפול רפואי תוך שלוש יממות (72 שעות) לכל היותר ממועד הופעת הבקע.
- המעביד קיבל הודעה על התפתחות כאבים בעקבות הבקע תוך 72 שעות מהרגע שהופיעו (פרק זמן זה לא כולל ימי מנוחה שבועית, שבתון או חג). בהקשר זה יש לציין כי החוק קובע שהמוסד לביטוח לאומי רשאי בהתאם לשיקול דעתו לראות בבקע ממנו סובל העובד תוצאה של פגיעה בעבודה גם אם לא נמסרה הודעה למעביד בפרק זמן זה.
באילו מקרים לא יוכר הבקע כתוצאה של פגיעה בעבודה?
למרבה הצער ישנם רבים שלא מכירים את עיקרי החוק ובשל כך פוגעים בסיכויי הקבלה של התביעה. כך לדוגמה ישנם עובדים הממשיכים בעבודתם למרות הבקע ובכך מפרים את הכלל השני, המחייב את העובד להפסיק את עבודתו.
בדיוק כך ישנם גם עובדים שלא טורחים לגשת לקבלת טיפול רפואי בטווח של שלוש יממות ממועד הופעת הבקע מסיבות כאלו ואחרות. מטבע הדברים גם עובדים אלה מחבלים בסיכויים שיכירו בהם כנפגעי עבודה.
דוגמה מהפסיקה
כדי להמחיש את המורכבות הכרוכה בנושא, נביא את סיפורו של עובד שסבל מבקע בעקבות הרמה של משא כבד במסגרת העבודה. אותו עובד הגיש תביעה לביטוח הלאומי אך המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה של העובד בטענה שהבקע לא נגרם בשל מאמץ בלתי רגיל בעבודה. בנוסף טען המוסד לביטוח לאומי כי העובד לא פנה לקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות ממועד הופעת הבקע כנדרש בחוק.
בעקבות דחיית התביעה, פנה העובד לבית בדין הארצי לעבודה, שבחן את טענותיו וקבע כי על המוסד לביטוח לאומי לשנות את החלטתו: בשלב הראשון נקבע כי התנאי הראשון אכן התקיים וכי הבקע הוא תוצאה של הרמת המשא הכבד, שהייתה כרוכה במאמץ בלתי רגיל.
לאחר מכן גילה בית הדין כי הבקע אובחן בטווח של 72 שעות, למרות שהמבוטח לא פנה לטיפול רפואי בעקבות הבקע. בבירור התביעה התגלה כי למבוטח נקבע תור לאורולוג בשל בעיה בדרכי השתן שהציקה לו מזה זמן מה. התור נקבע עוד לפני הופעת הבקע וכאשר המבוטח הגיע לרופא, אובחן תוך זמן קצר עם בקע מפשעתי, למרות שלא התלונן על תסמיני הבקע כלל.
הואיל והפגישה עם הרופא התקיימה בטווח של 72 שעות ממועד הופעת הבקע והואיל והבקע אובחן בפגישה, הורה בית הדין למוסד לביטוח לאומי, להכיר בתובע כנפגע עבודה. בפסק הדין נכתב כי יש לתת משקל לעצם העובדה שתוך פרק הזמן הקבוע בחוק התגלה הבקע על ידי הרופא (דבר שהוביל לניתוח לתיקון הבקע) ולא לדקדק בשאלה מה בדיוק הביא את המבוטח אל הרופא.
לאור זאת ניתן להבין כי גם במקרים שבהם תביעתכם נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי, עדיין ישנו סיכוי כי בית הדין לעבודה ישנה את ההחלטה. יחד עם זאת ההמלצה היא להקפיד לפעול לפי הנחיות החוק ובכל מקרה של חשד לבקע שהופיע כתוצאה מתנאי העבודה, להימנע מעיכובים ולגשת ללא התמהמהות לטיפול רפואי.
