עצירות וקשיים ביציאה נמנים על הגורמים שעשויים להוביל להתפתחות של הרניה או בקע.
בנוסף הטיפול הכירורגי בבקע עשוי להוביל לעצירות ואם לא די בכך, הרי שסיבוכי הבקע עשויים אף הם להוביל להתפתחות של עצירות. כפי שניתן להבין, שני המצבים הרפואיים מנהלים ביניהם יחסי גומלין מורכבים. במאמר שלפניכם נפרט אודות נקודות ההשקה השונות שבין בקע לעצירות.
כיצד עצירות מגדילה את הסיכון להתפתחות של בקע?
בזמן עצירות המטופל סובל לרוב מיציאות הכרוכות במאמץ. לפיכך בזמן הישיבה בשירותים, מתרחשת עלייה משמעותית בלחץ התוך-בטני ותופעה זו מהווה גורם סיכון להתפתחות סוגים שונים של בקעים. מובן שלא כל אדם הסובל מעצירות יפתח בקע, אך חשוב להיות ערים לקשר שבין העצירות להגדלת הסיכון להתפתחות הבקע.
כך לדוגמה ניתן לראות כי חולים שעברו ניתוח שכלל פתיחה של הבטן, נמצאים בסיכון לפתח בקע בצלקת הניתוחית. זאת כיוון שהצלקת מהווה נקודת חולשה דרכה יכולים לפרוץ איברי הבטן לשק הבקע.
גורמי הסיכון להופעת בקע בצלקת כוללים מצד אחד גורמים המובילים לאיחוי לא תקין של הצלקת הניתוחית ומצד שני גורמים שמובילים לעליית הלחץ התוך-בטני.
זוהי הסיבה בגינה מנותחים הסובלים מסיבוכים ריאתיים לאחר הניתוח, הגורמים לשיעול כרוני חריף, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח בקע בצלקת. וכך בדיוק גם מנותחים הסובלים מעצירות, המתאמצים מאוד בזמן היציאה, נמצאים אף הם בסיכון מוגבר לפתח סוג זה של בקע.
עצירות המובילה לקושי ביציאה ולעלייה משמעותית בלחץ התוף-בטני בזמן הישיבה בשירותים מהווה בנוסף גורם סיכון להופעת בקע מפשעתי, בקע סרעפתי, בקע טבורי ועוד.
חסימת מעיים גורמת לעצירות
במקרה שבו לולאת מעי אחת או יותר מצליחה לחדור לשק הבקע, מתרחש מצב המוגדר כבקע כלוא. במצב זה אספקת הדם ללולאת המעי נמצאת בסכנה והחולה נמצא אף בסיכון לחסימת מעיים. מבין כל הגורמים השכיחים לחסימת המעי הדק ובכלל זה הידבקויות ושאתות חיצוניות או שאתות של המעי הדק, בקעים כלואים מהווים כ-15%.
התסמינים של חסימת מעיים משתנים בהתאם למיקום של החסימה וכן בהתאם למשך הזמן שבו החסימה קיימת. באופן עקרוני עצירות היא בין תסמיני החסימה, אך בשלב הראשון תיתכן יציאת צואה וגזים עד לשלב שבו החלק שמעבר לחסימה יתרוקן לחלוטין.
יש לציין כי בשלב המוקדם של חסימת המעיים, ההתכווצויות והתנועות של המעיים יתגברו על מנת לנסות להעביר את התוכן של המעי אל מעבר לנקודת החסימה. אי לכך יתכן מאוד שבשלב הראשון של החסימה, החולה יסבול משלשול.
ניתוח בקע עשוי לגרום לעצירות
עצירות היא תופעה שכיחה יחסית בקרב מטופלים שעברו ניתוח לתיקון בקע. למעשה תופעה זו שכיחה באופן כללי בקרב מנותחים לאחר ניתוח בטן ויש לה גורמים רבים.
כך לדוגמה תרופות ההרדמה וההרגעה עשויות להשפיע גם על מערכת העיכול ולהאט את תנועתה, הצום שבו נמצא המנותח לפני הניתוח עשוי לגרום לעצירות וכן השכיבה הממושכת במיטה וחוסר הפעילות, תורמים את חלקם לעלייה בסיכון לפתח עצירות.
מעבר לכל זה תקופת האשפוז מלווה במתח נפשי ובלחץ נפשי, המגבירים מאוד את הסיכוי לעצירות ולכך יש להוסיף את העובדה שתקופת האשפוז וההחלמה מתאפיינת בחוסר פעילות גופנית, המהווה אף הוא גורם סיכון לעצירות. אם לא די בכל הגורמים הנ"ל, נציין עוד שגם שינויים תזונתיים הקשורים לכלכלה לפני ואחרי הניתוח, עשויים להוביל לעצירות.
לאור כל זאת יש להתייחס לעצירות המופיעה לאחר ניתוח לתיקון בקע כתסמין שכיח ואף צפוי ולא להתמלא בדאגות אם הוא מופיע. תחת זאת יש להקפיד על שתייה מרובה של נוזלים ועל צריכה נאותה של סיבים לאחר הניתוח.
כמו כן בהתאם לצורך ניתן להתייעץ עם הצוות הרפואי בבית החולים או עם רופא המשפחה לאחר השחרור מהאשפוז, בנוגע לטיפול תרופתי מתאים. הכוונה היא למשל לתרופות לריכוך צואה, תרופות להגברת הפריסטלטיקה של המעי, תוספים תזונתיים להגדלת נפח הצואה ועוד.
אולי יעניין אותך גם:
