בעמוד השדרה האנושי ישנן 24 חוליות, המסודרות בזו אחר זו מהמותן ועד לצוואר. בנוסף ישנן בין שמונה לעשר חוליות, המאוחות בחלקן בעצם העוקץ ובעצם העצה.
בין החוליות של עמוד השדרה ניתן למצוא דיסקים בין חולייתיים, המפרידים ביניהן. הדיסק הבין חולייתי בולם את הזעזועים המופעלים על עמוד השדרה ויכול לספוג לחץ שמגיע עד למאות ק"ג לסמ"ר.
החלק החיצוני של הדיסק הבין חולייתי מורכב מסחוס סיבי ונקרא הטבעת הליפית. הסחוס של הטבעת מחובר לשפת החוליה ויוצר שכבות על שכבות של סיבים הנעים בצורה אלכסונית מחוליה לחוליה.
החלק הפנימי של הדיסק הבין חולייתי מורכב מחומר ג'לטיני הנקרא הגרעין המוכי. הגרעין המוכי מאופיין בתכולת מים גבוהה ובאלסטיות גדולה. הטבעת הליפית עוטפת את הגרעין המוכי ומאפשרת תנועה מועטה בין החוליות. כאשר מתרחשת תנועה, הגרעין המוכי משנה את הצורה שלו (בהתאם לכיוון התנועה) ושומר על חלוקת מאמצים נכונה בין גופי החוליות.
כאשר הלחץ שמופעל על עמוד השדרה גבוה במיוחד, השכבות החיצוניות עלולות להיבקע והגרעין המוכי עשוי לזלוג החוצה. מצב זה נקרא פריצת דיסק, צניחת דיסק בין חולייתי או Spinal disc herniation.
מה הם הגורמים לפריצת דיסק?
פריצת דיסק יכולה להתרחש באופן פתאומי, למשל כתוצאה מהרמה של משא כבד במיוחד, אך במקרים רבים מדובר בפציעת מאמץ חוזרנית: עומסים גבוהים המופעלים פעם אחר פעם על עמוד השדרה, שלא מאפשרים לדיסק הבין חולייתי להחלים ולהתגבר על השחיקה.
למעשה כל גורם שמוביל לעומס יתר על עמוד השדרה, מעלה את הסיכון לפריצת דיסק. לפיכך עבודות שבהן יש להרים משאות כבדים למשל, מגדילות את הסיכון לפריצת דיסק, במיוחד במקרים שבהם העובד מרים את המשאות הכבדים בצורה לא נכונה.
כמו כן עבודות שבהן העובד יושב במשך שעות ארוכות מגדילות את הסיכון לפריצת דיסק, במיוחד במקרים שבהם העובד יושב ישיבה מרושלת. רבים לא יודעים זאת, אך בזמן ישיבה מופעלים על עמוד השדרה המתני עומסים גבוהים יותר מהעומסים המופעלים על עמוד השדרה המתני בזמן עמידה ובזמן ישיבה מרושלת, מדובר בעומסים הגבוהים פי שניים.
בנוסף פריצת דיסק יכולה להיות תוצאה של תהליך ההזדקנות: במהלך ההזדקנות הדיסק הבין חולייתי מאבד בהדרגה מתכולת המים שלו וכפועל יוצא מכך מאבד את הגמישות הטבעית שלו. אובדן הגמישות מוביל לעלייה בסיכון לבקיעת השכבות החיצוניות העוטפות את הגרעין המוכי.
מה הם התסמינים של פריצת דיסק?
בדרך כלל מטופלים הסובלים מפריצת דיסק מתלוננים על כאבי גב שהתחילו בגב התחתון, כשחלק מהמטופלים מתלוננים על כאבים שהתחילו באזור זה ומשם התפשטו לאזורים אחרים בגוף. יחד עם זאת, ישנם אנשים עם פריצת דיסק, שכלל לא מודעים לכך שהם סובלים מבעיה כלשהי.
זאת כיוון שהתסמינים מושפעים מהלחץ שמפעיל הדיסק הפרוץ על עצבים בתעלת עמוד השדרה. במקרים שבהם הדיסק בולט או נפרץ כלפי חוץ, יתכן שלא יופעל לחץ על עצב וכתוצאה מכך לא יורגשו גם תסמינים.
התסמינים משתנים בהתאם לעצבים שעליהם מפעיל הדיסק הפרוץ לחץ. כך לדוגמה המטופל עשוי לסבול מעקצוצים באחת או בשתי הרגליים אם הדיסק לוחץ על העצב הסכיאטי, משיתוק באחת או בשתי הרגליים אם הדיסק לוחץ על עצבים הממוקמים בתחתית עמוד השדרה ועוד. תסמינים נוספים יכולים לכלול חוסר תחושה במפשעה, כאב ברקטום, כאב בחלק הפנימי של הירכיים, הפרעות בפעילות המעי ועוד.
כיצד מאבחנים פריצת דיסק?
בבדיקה גופנית של אדם עם חשד לפריצת דיסק, יבדוק הרופא את רמת התחושתיות בגפיים, את יכולת ההליכה, את חוזק השרירים ואת הרפלקסים. בנוסף תבוצע בדיקה הנקראת "מבחן הרגל הישרה", המבוצעת כשהנבדק שוכב על גבו.
בבדיקה זו הרופא ירים באיטיות כל אחת מהרגליים של הנבדק מבלי לכופף את הברך, על מנת לבדוק אם מתפתח כאב או מתפתחת אי נוחות בגב או ברגליים. רוב האנשים שסובלים מפריצת דיסק לא יצליחו להרים את הרגל בזמן שהיא ישרה מעבר לשני שליש הגובה מבלי לדווח על כאב, חוסר תחושה ו/או עקצוצים.
בדרך כלל לא יהיה צורך בבדיקות נוספות וזאת כיוון שברוב המקרים התסמינים יחלפו מאליהם תוך שבועות מספר. במקרים שבהם לא תורגש הקלה במשך ארבעה עד שישה שבועות, עשוי להתעורר הצורך בבדיקות המשך על מנת לשלול דלקת מפרקים, זיהום או גידול וכדי לזהות בבירור את מיקום וגודל הדיסק הפרוץ. הכוונה היא לדיסקוגרפיה (צילום רנטגן עם חומר ניגוד), MRI או CT.
כיצד מטפלים בפריצת דיסק?
כפי שציינו, ברוב המקרים תוך ארבעה עד שישה שבועות, התסמינים צפויים להיעלם וזאת בשל התכווצות הדיסק הפגוע. בתקופה זו חשוב לשמור על אורח חיים פעיל ולבצע פעילות גופנית שלא גורמת להחמרת התסמינים כמו שחייה ותרגילי פיזיותרפיה שונים שיותאמו למטופל. בתקופה זו חשוב מאוד להימנע מכל פעילות שגורמת להחמרת הכאבים.
הטיפול השמרני כולל גם תרופות נגד כאבים, כשבין היתר מדובר על משככי כאבים כמו פאראצטמול (דקסמול, אקמול), תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים (נרוסין, וולטרן, אדוויל, נורופן), קודאין (שנרשם במקרים שבהם התרופות שהוזכרו לעיל לא מסייעות להקלה בכאבים) ועוד.
במקרים מסוימים הרופא ירשום גם תרופות להרפיית השרירים, כשבעיקר מדובר במקרים שבהם ישנו מתח רב בשרירי הרגליים או הגב.
עשרה אחוז בלבד מהמטופלים יעברו בסופו של דבר ניתוח. הניתוח נכנס לתמונה במקרים שבהם קיים לחץ חמור על עצב או עצבים, כשהטיפולים השמרניים לא הביאו להקלה, כשהמטופל מתקשה ללכת או לעמוד וכשמתפתחים תסמינים חמורים כמו בעיות שליטה בסוגרים או חולשת שרירים מתקדמת.
בניתוח ניתן להסיר את החלק של הדיסק שמפעיל לחץ על עצבים בחוט השדרה בלבד או להסיר את הדיסק כולו ולהחליפו בדיסק מלאכותי.
