בקע אובטורטורי הוא בקע שעובר דרך הפתח האובטורטורי, הנקרא גם אובטורטור פורמן או הנקב הסתום. הפתח ממוקם בדופן הצדית-קדמית של האגן בין עצמות החיק והשת וסגור על ידי ממברנה קשיחה.
הממברנה מחוברת לשוליים האחוריים של היקף הפתח האובטורטורי, למעט באזור הממוקם מול הפתח, בענף עצם החיק העליון.
בקע אובטורטורי או בקע בנקב החסום, נחשב לממצא נדיר יחסית, כשלמעשה בקע מסוג זה מאובחן ברוב המקרים במהלך ניתוח, באופן אקראי.
כמו כן במקרים לא מעטים בקע זה מאובחן במהלך נתיחה שלאחר המוות. סך הכול בקע אובטורטורי מהווה פחות מאחוז אחד מסך כל הבקעים הקיימים. יחד עם זאת, בהשוואה לבקעים באזורים אחרים בגוף, שיעור הכליאה של השק גבוה יחסית: באופן כללי בקע זה מהווה כארבעה אחוז מהגורמים לחסימת מעיים.
מה הם גורמי הסיכון לבקע אובטורטורי?
בקרב נשים לאחר הריונות מרובים, בקע אובטורטורי שכיח פי שישה מאשר בגברים. כמו כן גיל מבוגר מהווה גורם סיכון לבקע זה, המופיע בשכיחות יחסית גבוהה בקרב בני יותר מ-70.
הידלדלות של השומן הסב-צפקי מהווה אף היא גורם סיכון להתפתחות של בקע אובטורטורי ולכן ירידה פתאומית במשקל מהווה גורם סיכון אף היא, בדומה למצב תזונתי ירוד.
ישנם גם חולים במחלות כרוניות שונות הנמצאים בסיכון מוגבר לבקע אובטורטורי, כשבעיקר מדובר על חולים במחלות ריאה כרוניות וחולים הסובלים מעצירות כרונית. כמו כן תוארו לאורך ההיסטוריה חולים שאובחנו עם בקע אובטורטורי מולד.
מה הם התסמינים של בקע אובטורטורי?
כל עוד לא תתרחש חסימת מעיים, רוב הסיכויים שהחולה לא יהיה מודע כלל לכך שהוא סובל מבקע אובטורטורי וזאת כיוון שבקע זה לרוב לא בא לידי ביטוי בתסמינים קליניים משמעותיים.
זוהי גם הסיבה בגינה מדובר בבקע הנחשב לקשה לאבחון: בניגוד לסוגים אחרים של בקעים, הואיל ולרוב הבקע קטן יחסית, הרי שממצאים של גוש בירך או גוש במפשעה, נחשבים לנדירים מאוד.
התסמין השכיח ביותר של הבקע האובטורטורי בא לידי ביטוי בכאבים המופיעים בצד הקדמי-פנימי של הירך, בחלק האחורי של הברך ובמפרק הירך. הכאבים בברך מלווים בדרך כלל בתחושה של נמלול ברקמת העור שמעל הברך וזאת בעקבות הלחץ שמפעיל שק הבקע על העצב האובטורטורי.
הכאב נוטה להתגבר בקרב חולים בעיקר בזמן יישור וסיבוב חיצוני של מפרק הירך. לפיכך חלק מהחולים מעדיפים לשכב כשמפרק הירך בתנוחת כיפוף, על מנת לשחרר את הלחץ המופעל על העצב. במקרים לא מעטים, התסמינים הנוירולוגיים הם אלו שמובילים את הרופא לאבחנה המדויקת של הבקע. זאת כמובן לאחר שנשללו בעיות אורתופדיות.
כיצד מאבחנים בקע אובטורטורי?
התסמינים הנוירולוגיים שתוארו לעיל צריכים להעלות את החשד לכך שמדובר בבקע אובטורטורי. במצבים של אי נוחות בבטן וכאבי בטן קלים, חשוב לבדוק בצורה יסודית את כל הפתחים של כל הבקעים הפוטנציאליים: בבדיקה רקטלית ובבדיקה נרתיקית בנשים, ניתן יהיה למשש גוש רגיש המעיד על לולאת מעי כלואה.
בדיקות עזר המסייעות באבחנה הן צילום סקירה של הבטן ו-CT. במקרים שבהם מדובר בבקע כלוא, ניתן יהיה לראות בבדיקת CT של הירך והאגן את שק הבקע ממוקם בין שריר הפקטינאוס לשריר האובטורטורי החיצוני.
כיצד מטפלים בבקע אובטורטורי?
הגישה הניתוחית לאזור הבקע יכולה להיות דרך הירך או דרך חתך המבוצע מעל עצם החיק. דרך החתך המבוצע מעל עצם החיק, ניתן לחשוף את הבקע בצורה טובה על ידי הפרדת השרירים הבטניים הישרים ודחיקת השלפוחית והצפק. בשתי הגישות לאחר זיהוי הנקב הסתום ושק השבר, יש לשחרר את השק ולכרות אותו. לאחר מכן יש לסגור את האובטורטור פורמן על ידי רשת סינטטית או על ידי מתלה פסציה.
נכון להיום הגישה המועדפת היא הגישה הבטנית. זאת כיוון שהיא מאפשרת אישוש מהיר של האבחנה וכן בשל העובדה שהיא מאפשרת לחשוף בצורה טובה יותר את הפתח הפנימי של התעלה האובטורטורית.
מעבר לכך, בגישה הבטנית ניתן לבצע כריתה של המעי, הנחוצה במקרים רבים ובנוסף, ידוע כיום שהגישה הבטנית מעמידה את המטופל בסיכון מופחת לנזק לעצבים וכלי דם. מעבר לכל זה, חולים המאובחנים עם חסימת מעיים, מנותחים בגישה בטנית.
