בקע מפשעתי בילדים ובתינוקות הוא תוצאה של היוותרות ה-Processus vaginalis (זיז הנרתיק) במצב פתוח. בשבוע החמישי לחיי העובר, מתחילה להתפתח הגונדה באזור האחור-צפקי, שמתחילה לפתח מבנים של אשך בוגר בנוכחות של ה-Testis determining factor ובהשפעת הטסטוסטרון.
הגוברנקולום שמתפתח מרקמה מזינכמלית, מתחיל ב-Caudal (הקצה הזנבי) של האשך ונמשך אל האזור שמאוחר יותר יהפוך לשק האשכים ותעלת המפשעה.
בשבוע ה-15 לחיי העובר, הגוברנקולום מתפתח בהשפעת הטסטוסטרון במהירות ובשבוע ה-28-27, נמשך האשך אל שק האשכים דרך תעלת המפשעה. זיז הנרתיק נמשך לשק האשכים יחד עם האשך ובדרך כלל לאחר ירידת האשך, נסגר באופן עצמוני.
בחלק מהילדים זיז הנרתיק נותר פתוח בחודשי החיים הראשונים, אך לרוב הוא נסגר תוך שנתיים ממועד הלידה. יחד עם זאת בחמישית מהבוגרים ניתן לאתר זיז נרתיק פתוח א-תסמיני.
הסיבוך החמור ביותר של בקע מפשעתי בא לידי ביטוי בכליאה של תוכן השק: שחלה, אומנטום או מעי. התוכן של השק הבולט לתעלת המפשעה נלחץ על ידי הטבעת החיצונית ונכלא.
בעקבות זאת נוצר לחץ בתעלה, המוביל במהלך הזמן באופן הדרגתי לחסימה ורידית, עורקית ולימפטית ומוביל לנזק איסכמי לאשך או לשחלה ובהמשך לנזק איסכמי למעי. מעבר לכך, חסימה ממושכת עשויה להוביל לנזק איסכמי לאשך, עד כדי נמק.
מה הם הגורמים לבקע מפשעתי בילדים?
בקע מפשעתי הוא ממצא המופיע בשכיחות של 1:50 בילדים ובשכיחות של עד 1:2 בפגים. הבקע המפשעתי שכיח פי ארבעה בבנים מאשר בבנות וגורמי הסיכון שלו כוללים משקל לידה נמוך, מיימת, מומים באזור אברי המין, טמירות אשכים, סיפור משפחתי של בקע ומחלות רקמת החיבור.
ב-50-30 אחוז מהפגים ניתן לאבחן בקע מפשעתי ושיעור הכליאה באוכלוסייה זו מגיע ליותר מ-30%. מחלות האופייניות לפגים כמו מחלות ריאה כרוניות, מהוות גורמי סיכון משמעותיים וכן ניתן לראות שכיחות גבוהה של בקע מפשעתי בפגים הסובלים מהידרוצפלוס ודלף חדרי צפקי.
זאת כיוון שהנוזל המצטבר בחלל הצפק עשוי לגרום לפתיחה ולהרחבה זיז הנרתיק. גם ילדים המטופלים באמצעות דיאליזה צפקית עשויים לפתח בקע בסבירות גבוהה יחסית, בשל הלחץ התוך בטני הגבוה.
כיצד מאבחנים בקע מפשעתי?
התסמין המובהק ביותר של בקע מפשעתי בילדים הוא נפיחות המתפתחת באזור המפשעה או נפיחות באזור שק האשכים. במקרים מסוימים ניתן יהיה להדגים את הנפיחות אך ורק על ידי הגדלת הלחץ התוך בטני בזמן לחיצה על הבטן או בזמן בכי. עדות לנפיחות באזור המפשעה היא בעלת חשיבות רבה ביותר לאבחון.
את הבדיקה הגופנית מבצעים הן בעמידה והן בשכיבה וכפי שציינו, לעתים יופעל לחץ פיזי על הבטן. את הבדיקה מבצע הרופא בשתי ידיים: האחת מושכת קלות את האשך לשק האשכים והשנייה ממששת את הנפיחות במפשעה ואת חבל הזרע.
בנוסף לבדיקה הגופנית נהוג להפנות את המטופל לבדיקת אולטרסאונד. בדיקה זו נכנסת לתמונה כאשר יש קושי לאבחן את הבקע באמצעות הבדיקה הידנית בלבד וכן כאשר אובחן בקע בצד אחד ויש לשלול בקע בצד השני.
כיצד מטפלים בבקע מפשעתי בילדים?
בקע כלוא בילדים עשוי להוביל לנזק לאשך על רקע פגיעה באספקת הדם לרקמה. לכן טיפול הבחירה יהיה ברוב המקרים ניסיון להחזיר את האשך למקומו הטבעי ושחרור הלחץ המופעל על חבל הזרע. ב-70% מהמקרים ניתן יהיה לעשות זאת על ידי לחץ מתון המופעל באופן ידני, המלווה בתרופות הרגעה ושכיבה בתנוחת טרנדלנבורג.
במקרים שבהם הטיפול הצליח, יש לאשפז את הילד ולנתחו באופן מידי. במקרים שבהם לא ניתן היה להחזיר את האשך למקומו, יש לאשפז את הילד ולנתחו בטווח של 72-48 שעות. אם הילד מציג סימנים טוקסיים הכוללים הקאות, חסימת מעי, ריבוי תאי דם לבנים, טכיקרדיה ותפיחות הבטן, יש להובילו לחדר הניתוח בבהילות.
הניתוח מבוצע תחת הרדמה כללית בתוספת אלחוש אזורי או מקומי. בתחילת הניתוח מבוצע חתך בשיפולי הבטן, מעל המפשעה לאורך קפל העור. לאחר שהמנתח פותח את התעלה, הוא מזהה את שק הבקע ומפריד אותו מחבל הזרע ומכלי הדם המקומיים לכיוון פתחה הפנימי של התעלה.
תוכנו של השק מוחזר לבטן, את השק תופר המנתח בבסיסו ואת החלק שמרוחק מהפתח, הוא פותח לכל אורכו על מנת למנוע הצטברות של נוזלים בתוכו. ברוב המטופלים ניתן לסגור את התעלה מבלי שיהיה צורך לחזק את הדופן האחורית. את השוליים של החתך המנתח תופר בתפרים נמסים שאין צורך להסירם בשלב מאוחר יותר.
