מבין כל סוגי הבקעים, הבקע הטבורי הוא השכיח מכולם. בקע טבורי בא לידי ביטוי בדחיקה של רקמות ואיברים בבטן כלפי העור, דרך האזור הסמוך לטבור.
נהוג להבחין בין שני סוגים של בקע טבורי: בקע טבורי במבוגרים ובקע טבורי בילודים:
- בקע טבורי בילודים – חבל הטבור הוא צינור גמיש וחזק האחראי להזרים את הדם מהשלייה לעובר תוך שהוא סופג ממנו את חומרי ההפרשה. החבל עובר בין שרירי הבטן הישרים המחוברים על ידי רקמה חזקה וסיבית הנקראת הקו הלבן או linea alba. טבעת הטבור היא חור בקוטר של כ-2.5 ס"מ ודרכה חודר חבל הטבור לגופו של העובר. באופן נורמלי, טבעת הטבור נסגרת לאחר הלידה והקו הלבן הופך לרצועה אחידה וחלקה. במקרים שבהם הטבעת לא נסגרת, הילוד סובל מבקע טבורי מולד. מדובר בתופעה שכיחה מאוד, המתרחשת בשכיחות של כעשרה אחוז מכלל התינוקות. כמו כן הבקע המולד שכיח מאוד בקרב תינוקות הסובלים מתסמונת בקווית' וידמן ובתינוקות הלוקים בתסמונת דאון.
- בקע טבורי במבוגרים – בקע טבורי במבוגרים מתפתח כאשר טבעת הטבור נפתחת מחדש בעקבות תנאים מסוימים. בין היתר מדובר בהיריון, השמנה מסיבית, חולשה מולדת בדופן הבטן וכן לא אחת הבקע מתפתח בעקבות תהליכי הזדקנות טבעיים של רקמות הגוף באזור. התופעה שכיחה בעיקר בקרב נשים הרות בשל הלחץ שמפעיל הרחם על דופן הבטן בזמן ההיריון וכן בקרב מבוגרים הסובלים מהצטברות משמעותית של נוזלים בחלל הבטן (מיימת) ובקרב מבוגרים הסובלים מעודף משקל משמעותי. בנוסף הבקע הטבורי שכיח יחסית בקרב מבוגרים הסובלים מעצירות כרונית ובשל כך מתאמצים יותר מהרגיל בזמן ריקון המעיים ובקרב אנשים הסובלים משיעול כרוני חריף.
מה הם התסמינים של בקע טבורי?
הבליטה באזור הטבור עשויה לגרום לאי נוחות ולכאבים, המחמירים בעקבות ביצוע פעולות המאמצות את שרירי הבטן כמו שיעול, עמידה ממושכת, ריקון מעיים, הרמת משא כבד וכיו"ב. מטופלים המדווחים על תופעה זו לרוב יסבלו בנוסף גם מבחילות, הקאות וסחרחורות.
הגורם לכך הוא הדלקת שנוצרת באזור הבקע הטבורי, כתוצאה מזרימת דם לקויה והצטברות של חומרים שונים באזור הבלתי מנוקז. האזור הכלוא הינו בעל צבע חריג והוא בולט ורגיש.
החשש המרכזי במטופלים הסובלים מבקע טבורי הוא שחלק מרקמת השומן המקומית או חלק מהמעי ייכלאו בתוך הבקע, מבלי שניתן יהיה להחזירם למקומם. מצב זה נקרא בשפה המקצועית "בקע כלוא" והסכנה היא שאספקת הדם לאזור תיפגע ויתרחש נמק וזיהום רב-מערכתי. במקרים החמורים ביותר, מצב זה עלול להוביל למותו של החולה.
כיצד מאבחנים בקע טבורי?
בקע טבורי מאבחנים באמצעות בדיקת רופא כירורג, בשילוב עם בדיקת אולטרסאונד או צילום בטן (רנטגן). את הבקע ניתן למשש ולראות בעין בלתי מזוינת אך לא אחת יש לבצע בדיקות דימות על מנת לשלול סיבוכים תוך בטניים שהתעוררו כתוצאה מהבקע.
בזמן הבדיקה הגופנית הרופא ישאל את המטופל שאלות שיסייעו לא באבחנה. בין היתר יבדוק הרופא מתי החלו התסמינים, האם חלה החמרה בתסמינים מאז שהופיעו לראשונה, האם המטופל סובל מהקאות, האם הבקע בולט בזמן מעבר מישיבה לעמידה, בזמן הרמה של חפצים כבדים או בזמן שיעול והאם עבודתו של המטופל כרוכה במאמצים גופניים שעשויים להחמיר את הבקע.
כיצד מטפלים בבקע טבורי?
בקרב ילדים יבוצע ניתוח לתיקון הבקע בעיקר במקרים שבהם הבקע גורם לכאבים ומובן שגם במקרים שבהם נוצר בקע כלוא או בקע שגורם לחסימת מעיים. בקע טבורי בילודים עשוי להיסגר עצמונית ולכן עד גיל שנה לא נהוג לנתח את המטופלים.
יחד עם זאת אם הבקע לא חלף עד גיל שלוש, רוב הסיכויים שיהיה צורך לבצע ניתוח לתיקון הבקע. כמו כן נהוג להמליץ על ניתוח לתיקון הבקע אם הבקע לא קטן בגודלו לאחר חצי שנה עד שנה ואם קוטרו לא עולה על 1.5 ס"מ.
אצל מבוגרים נהוג להמליץ על ניתוח לתיקון הבקע במטרה למנוע סיבוכים, בעיקר במקרים שבהם המטופל מתלונן על כאבים ובמקרים שבהם מדובר בבקע גדול יחסית. הניתוח כולל חתך קטן בבסיס הטבור, המבוצע על מנת להכניס את הרקמה הבולטת חזרה למקומה הטבעי ותפירת האזור.
בקרב מבוגרים נהוג להכניס רשת סינטטית לאזור דופן הבטן, על מנת למנוע חזרה של הבקע. רקמות הגוף צומחות מסביב לרשת ודרכה ומעגנות אותה למקומה.
