הקודאין היא תרופה משככת כאבים ממשפחת האופיואידים. למשפחת תרופות זו, ישנה חשיבות גדולה ביותר מבחינה טיפולית באשר לפיקוח ומעקב תוך כדי השימוש.
הסיבה לכך היא הסיכון הגבוה יחסית לפיתוח תלות בתרופה, ובמקרים מסוימים גם התמכרות ממשית. אך גם ללא סכנה זו, קודאין נחשבת לתרופה חריפה עם תופעות לוואי מסוכנות אשר עלולות, בשימוש לא מדויק, להוביל אף למקרי מוות.
בשל רגישות חמורה זו, הסוכנות לפיקוח על תרופות ומוצרי בריאות בבריטניה הכריזה המלצה המחייבת תווית אזהרה בולטת על מוצרים המכילים קודאין. גם בארץ משרד הבריאות אימץ את האזהרות בנושא, וישנה הגבלה על השימוש בתרופות המכילות קודאין.
השימוש בקודאין
תרופת הקודאין שייכת לקטגוריה של משככי כאבים, והיא חזקה ויעילה ביותר בתחום זה. היא משמשת ברפואה במקרים של כאבים חזקים, לאחר ניתוחים, טיפולים רפואיים הכוללים כאב עז, או טיפולים בגלי רדיו. היא למעשה שייכת למשפחת התרופות האופיואידיות, הכוללת תרופות הנגזרות מהמורפיום כגון מורפין, אוקסיקודון, פרקוסט או מתדון.
השפעת התרופה על מערכת העצבים גורמת לתחושה עמומה ויעילות משמעותית בהקלת שיעול. התרופה מייצרת מצב קל של כהות חושים ואף עייפות/נמנום, ומאפשרת למטופל לא להתמודד עם הכאב הפיזי אשר הוא אמור לחוש. עם זאת, כאן בדיוק גם טמונה הבעייתיות בשימוש בתרופה זו.
השפעות קודאין
מאחר והקודאין אינו מאפשר לגוף להתמודד עם כאב, אלא מחביא אותו למעשה, הגוף אינו מפתח הסתגלות או עמידות לכאב. בתצורה זו של הטיפול, השפעותיה של התרופה מצריכות הפסקת שימוש בהדרגתיות.
בנוסף, השפעתה של התרופה נחלשת עם הזמן, ויש צורך להעלות את המינון על מנת להתמודד עם אותה עוצמת כאב. כך הגוף מפתח תלות למעשה בקודאין בכדי "להתמודד" עם כאב, ולבסוף המצב יכול להוביל לכדי התמכרות.
הסכנות בהתמכרות לקודאין
מאחר והשפעותיה של תרופה זו חזקות במיוחד, וכן היא מלווה בתופעות לוואי קשות יחסית, ההתמכרות לקודאין הינה מסוכנת ביותר. תחילה, קודאין עלול להשפיע באופן חמור על מערכת הנשימה ולהוביל למצב של דיכוי נשימתי. במצב זה, הנוצר בעיקר בעקבות מנת יתר, תתכנה סכנה של אי-יכולת לנשום ועל כן גם מוות אפשרי.
מעבר לכך, תופעות הלוואי בשימוש בתרופה כוללות עצירות חריפה, בחילות, הקאות, סחרחורות, ישנוניות ועייפות, הזעה ואף יובש בפה. לעתים ובמצב רגיל, הקודאין ניתנת למטופל יחד עם תרופות לטיפול בעצירות. עם זאת, במקרים חריפים של התמכרות תופעות לוואי אלו עלולות להיות חריפות אף יותר מהרגיל, להשפיע על התנהלותו התקינה של הגוף, ולהוביל לבעיות פיזיולוגיות-רפואיות חמורות.
טיפול בקודאין: לטווח הקצר בלבד
מאחר והתלות בקודאין מתפתחת לאורך השימוש, הקודאין אינה מיועדת לטיפולים ארוכי טווח. כאשר הגוף מפתח תלות בתרופה, אסור להפסיק את הטיפול בבת-אחת, בדיוק מאותה סיבה שאין להוביל אדם מכור לגמילה על ידי הפסקת התרופה בבת-אחת.
לאחר שימוש ממושך, הגוף אינו יכול להתמודד עם כאב והוא רגיל להשפעותיה של התרופה. מהרגע שבו השפעת הקודאין חולפת, תופעות הלוואי עלולות להוביל למצבים חריפים ואף מסוכנים ביותר כגון עוררות מוגברת, אגרסיביות ותוקפנות, שלשול חריף, הקאות, בחילות, בעיות נשימה, כאבי ראש ובטן, ובמיוחד כאבים עזים במיוחד.
גמילה מקודאין
כדי להיגמל מקודאין יש לעבור תהליך דו-שלבי של גמילה. תחילה גמילה פיזית, הכוללת ניקוי של המערכת משאריות והשפעות התרופה. בגמילה רגילה לעתים קרובות, יש שימוש בתרופות חלופיות כדי להתמודד עם התהליך הכואב הפיזי והפסיכוגני. לכן קיים אף תהליך גמילה רפואי תחת הרדמה מלאה, אשר בו המטופל אינו בהכרה ועל כן אינו חש בכאב והשפעות הגמילה.
לאחר שהגוף נגמל מהקודאין ברמת התלות הפיזית, כעת יש לעבור לטיפול הנפשי-פסיכולוגי כדי לסייע למטופל להתמודד עם הצורך העז ליטול את התרופה כפתרון לבעיה. מאחר ולא רק הגוף תלוי בתרופה אלא גם המנגנון הנפשי, תהליך זה הינו בלתי נפרד מהגמילה ואף תנאי הכרחי לה.
בשלב זה נכנסים לתמונה אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש כגון פסיכיאטר, פסיכולוגי או פסיכואנליטיקאי אשר עוזרים למטופל בתהליך הגמילה וההתמודדות הנפשית. אין זה תהליך פשוט כלל וכלל, אך בלעדיו גמילה מקודאין ומשככי כאבים אחרים ממשפחת תרופות אלו אינה אפשרית.