תרופות פלצבו (תרופות דמה, על פי המינוח העברי) יצרו במרוצת השנים לא מעט מחלוקות. תרופות אלה מבוססות על נטילת חומרים נטולי השפעה כלשהי עבור האדם. כך למשל סוכר או קמח תירס הם חלק מהרכיבים המהווים הבסיס לתרופות הדמה, רכיבים שכמובן לא ידועים ביכולות הריפוי שלהם.
תרופות הפלצבו משמשות בעיקר למדוד את ההשפעה של תגובה פיזיולוגית לאחר גירוי הכרתי (תגובת פלצבו), כאשר במקרים רבים החולה מרגיש שינוי לטובה בתסמיני המחלה שהוא סובל ממנה למרות שבפועל לא קיבל טיפול נגד כאב. ההנחה היא שהידיעה של החולה שהוא מקבל תרופה, יחד עם הציפייה שלו שהתרופה "תעשה את העבודה", יוצרים את השיפור המיוחל במצבו הגופני ולעיתים גם הנפשי. אבל האם ניתן להתבסס על פלצבו להפחתת כאבים? ובאילו כאבים תרופות דמה מהסוג הזה עשויות לסייע?
על תרופות פלצבו, כאבים וכל מה שביניהם
תרופות פלצבו מעניקים בעיקר כחלק מניסויים אמפיריים, על מנת ליצור אבחנה בין קבוצת הניסוי לקבוצת הבקרה ולראות האם התרופה ה"אמיתית" אכן משפיעה (בנטרול ההשפעות הפסיכולוגיות הקיימות בוודאי לנטילת התרופה). הטיפול ברפואה הקונבנציונלית הנוכחית לא מעניק מטבע הדברים מקום מרכזי מדי לתרופות הפלצבו, אם כי כן ייתכן מצב בו אנשים יקבלו תרופה העונה להגדרה זו מסיבה מסוימת או כטעות אנוש.
מה עולה ממחקרים שבחנו תרופות פלצבו?
אינספור מחקרים נערכו ברחבי העולם בשנים האחרונות כדי לראות האם יש דברים בגו: האם תרופות הפלצבו באמת עשויות להעלים חלק מהתסמינים שהאדם סובל מהם? המחקרים מראים כי התרופות בהחלט עשויות לתרום להפחתת תסמינים שליליים המופיעים אצל האדם, ובכלל זה כאבים – יהיה זה כאב כרוני או יהיה זה כאב אקוטי. עקב כך ניתן לראות אנשים שהכאב שיתק אותם, לעיתים תרתי משמע, אבל בזכות התרופות הם חזרו לתפקד בצורה עצמאית בצורה מרשימה.
אחד הניסויים המצוטטים בהקשר הזה נערך על ידי חוקר אמריקאי בשם ד"ר דיוויד קלמס. הוא טיפל במשך שנים בכאבי גב אצל מטופליו, וראה שיפור במצב שלהם בהזרקה של "מלט רפואי" בין החוליות. ד"ר קלמס הבחין שגם אצל חולים להם הוזרק החומר בצורה שגויה, לחוליה הלא נכונה, חל שיפור בתסמינים. ד"ר קלמס החל להזריק לאנשים חומרים שאינם פעילים והבחין כי לא היו הבדלים משמעותיים בדיווחים על רמות שיכוך הכאב בין הנבדקים שקיבלו את הזריקה בצורה נכונה לבין כאלה שקיבלו זריקת פלצבו.
איך בדיוק זה קורה? מה סוד הקסם של תרופות פלצבו?
האם בכוחה של הידיעה של האדם שהוא מקבל טיפול לבעיה שהוא סובל ממנה להבטיח שיפור מיידי בתסמינים שלו? ברור שהתשובה מורכבת יותר מכך. כדי לענות עליה חשוב לבחון את האופן בו תרופות הפלצבו עשויות לפעול על הגוף. הסברה המקובלת כיום היא שעצם קבלת הפלצבו – והידיעה של האדם שהוא מקבל טיפול – מביאות לכך שגופו משחרר דופמין בכמויות המקבילות לאלה של אדם בריא. חלק מתרופות הפלצבו אף מביאות לכך שהאדם משחרר אנדרופינים בעלי יכולות של שיכוך כאב. החומרים הכימיים בגוף מופעלים ממש כאילו האדם לקח תרופה של ממש, מה שמעורר את מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף. יש המגדירים את אפקט הפלצבו כאפקט סובייקטיבי, שבא לידי ביטוי גם כשלא מתחולל בגוף דבר מה משמעותי המקושר לשורש הכאב.
לסיכום
סביר מאוד להניח שתרופות הפלצבו לא תוכלנה להתמודד באופן ראוי אצל כל אדם, וגם לא בכל בעיה רפואית שאפשר להעלות על הדעת (יש לציין כי מחקרים הראו יעילות פוטנציאלית של תרופות הפלצבו בהתייחס לרשימה די מרשימה של מצבים רפואיים). בכל מקרה ההמלצה כיום בקהילה הרפואית היא לא להתבסס מטבע הדברים על תרופות מהסוג הזה, אלא לנסות למצוא טיפולים שגם עשויים לרדת לשורש הבעיה.
