האם בכלל קיימים הבדלים בין הרדמת ילד לניתוח, לבין הרדמת מבוגר לניתוח? באופן בסיסי, הפיזיולוגיה והתגובה של הגוף לחומרי ההרדמה דומים בילדים ובמבוגרים.
חומרי ההרדמה המשמשים את המרדים זהים, ואופן השימוש בהם דומה מאוד. עם זאת, קיימים כמה הבדלים חשובים בין ילדים למבוגרים בנוגע להרדמה.
שלושה תחומים מרכזיים מייצגים את ההבדלים שעליהם חשוב לתת את הדעת: הבדלים פסיכולוגיים בין ילדים למבוגרים, הבדלים במבנה הגוף (הבדלים אנטומיים), והבדלים בפעילות מערכות הגוף (הבדלים פיזיולוגיים).
הבדלים אנטומיים
ההבדלים במבנה דרכי הנשימה עליונות בין ילדים למבוגרים משנים במעט את צינרור הקנה (אינטובציה), שהיא חלק חשוב ומהותי בתחילת ההרדמה הכללית.
בצינרור קנה מוחדר צינור דק דרך מיתרי הקול אל קנה הנשימה, ומאפשר להנשים את המנותח על ידי מכונה באופן יעיל ובטוח גם בשעה שהוא לא נושם בכוחות עצמו.
במבוגר, המקום הצר ביותר בדרכי הנשימה נמצא במיתרי הקול, ולכן ניתן להעביר בקלות את צינור ההנשמה (הטובוס), לאחר שחלפנו על פני היצרות זו.
בילדים, דרכי הנשימה הופכות לצרות אף יותר לאחר המיתרים, ולכן צינרור הקנה יכול להפוך לקשה מעט יותר.
הבדלים אנטומיים נוספים בין ילדים למבוגרים המקשים על הצינרור הם לסת קטנה באופן יחסי, ותיבת מיתרי קול (לרינקס) גבוהה וקדמית.
שני מאפיינים אלו מקשים גם הם על ביצוע הצינרור. כדי להכניס את הצינור אל תוך הקנה דרוש מבט ישיר אל המסלול שעובר דרך מיתרי הקול, וללא תמונה מספקת קשה יותר לבצע את הפרוצדורה.
הבדלים פיזיולוגים
באופן כללי, במיוחד אצל תינוקות קטנים, הרזרבה הפזיולוגית קטנה בהשוואה למבוגרים. תינוקות צורכים יותר חמצן ביחס לגודל הגוף, ולב של תינוק עדיין איננו מפוחת כל צורכו.
רקמת השריר בלב מועטה באופן יחסי, ותפוקת הלב לא הגיעה ליכולת המקסימלית שנמצאת אצל מבוגר.
תפוקת הלב מווסתת אצל התינוק בעיקר באמצעות הדופק (ולא באמצעות נפח הפעימה המוזרק מן הלב). גם לחץ הדם בתינוקות שונה ממבוגרים, ולחצי דם נמוכים שהיו נחשבים כמסכני חיים הם נורמלים ותקינים בתינוק.
חשוב לדעת, לכן, שילדים חשופים מעט יותר למצבי הדחק בניתוח ובהרדמה. כמובן, שגם מינוני תרופות ההרדמה שונות במבוגרים וילדים.
בדרך כלל נהוג, שבנוסף להרדמה כללית, ילדים גם עוברים הרדמה מקומית או אזורית בכמעט כל ניתוח. בילדים משתמשים פעמים רבות בהרדמה קאודלית.
הרדמה זו דומה להרדמה ספינאלית (אל הנוזל שסביב חוט השדרה), אך שונה מעט במיקומה בגלל מאפיינים אנטומים שונים אצל הילד.
הבדלים פסיכולוגים
כדאי לזכור, שגם מבחינה פסיכולוגית, ילדים שונים באופן מהותי ממבוגרים. ילדים אינם "מבוגרים בגוף קטן", הם חשובים באופן שונה ומפחדים מדברים שונים כדוגמת כאב, ממבוגר ממוצע.
ההכנה של ילד לניתוח המפחד מכאב יכולה להיות קשה יותר מבחינה פסיכולוגית. במספר בתי חולים בעולם קיימים צוותים מיוחדים שעוסקים בכך, אך בדרך כלל הדבר לא מתאפשר, מסיבות של הקצאת כוח אדם בבית החולים.
בילדים גדולים מספיק (מגילאי הגן ואילך) כדאי לנהל עם הילד שיחה משמעותית שמסבירה על הניתוח וההרדמה ברמה המתאימה לגילו.
עם כל זאת, לעיתים קרובות אין מנוס ממתן של פרה-מדיקציה – תרופות שניתנות לפני התחלת ההרדמה כדי להרגיע את המטופל. היבט נוסף שיש לשקול בכובד ראש הוא ליווי של הורה מבוגר לילד. ברוב הגדול של המקרים ליווי כזה טוב ומרגיע את הילד, אך ישנם מקרים בהם נוכחות הורה דוקא מוסיפה ללחץ הקדם ניתוחי, ולעיתים כדאי לדון בכך עם ההורים.
ילדים אינם "מבוגרים קטנים". הרדמה של ילד דורשת מיומנות מיוחדת, תשומת לב למאפיינים פסיכולוגים, אנטומיים ופיזיולוגיים, וגישה מתאימה.
היום, בעידן של התמקצעות בתתי תחומים ברופאה, מרדימים יכולים להתמקצע בהרדמת ילדים כתת התמחות, וכך לתת את המענה המתאים ביותר לילד, ולאפשר ניתוח מהיר ולולא סיבוכים.
ראו גם:
טיפול נגד כאב אצל ילדים ותינוקות
