עצבי הגולגולת או העצבים הקרניאליים, הם תריסר עצבים היוצאים מהמוח ומהווים חלק ממערכת העצבים ההיקפית. זאת למרות שמבחינה מבנית נוהגים להתייחס לעצב הראשון, השני והחמישי כחלק ממערכת העצבים המרכזית (החל מעצב הגולגולת השלישי והלאה, העצבים יוצאים מגזע המוח).
עצבים אלה מעבירים עצבוב סנסורי ומוטורי מהראש ועד לחלל הבטן ונהוג לקרוא להם בספרות רומיות, בהתאם לגובה שבו הם יוצאים מהמוח: עצב 2 ממוקם גבוה יותר מעצב 3, שגבוה יותר מעצב 4 וכן. כל עצבי הגולגולת הם עצבים זוגיים כך שישנם סך הכול 12 זוגות עצבים הנקראים עצבי הגולגולת.
העצב המשולש הוא למעשה עצב הגולגולת החמישי. זוג עצבים אלה אחראיים לתחושה של מספר אזורים בקדמת הראש ולתנועות הבליעה, הנשיכה והלעיסה.
שמו של עצב זה ניתן לו משום שהוא מתפצל לשלושה סעיפים גדולים: העצב העייני, עצב הלסת העליונה ועצב הלסת התחתונה. תסמונת העצב המשולש באה לידי ביטוי בכאבים חמורים במיוחד הנוצרים בשל שיבוש בפעולה של העצב.
מה הם הגורמים לתסמונת העצב המשולש?
ככול הנראה הגורם המרכזי לתסמונת הוא לחץ שמופעל על העצב על ידי כלי דם שממוקם סמוך לשורש העצב. כלי הדם המפעיל לחץ על שורש העצב גורם ליצירה של אותות כאב העוברים לאורך העצב ובאים לידי ביטוי בכאבים חזקים בעלי אופי דוקרני. כמו כן תסמונת העצב המשולש פוגעת לעיתים בחולי טרשת נפוצה.
התסמונת שכיחה יותר באנשים מעל גיל 40 ונשים סובלות ממנה בשכיחות גבוהה פי שניים מאשר גברים. התסמונת נחשבת לנדירה יחסית כיוון שהיא פוגעת רק בכחצי אחוז מהאוכלוסייה. כפועל יוצא מכך, במקרים רבים האבחנה מתפספסת והכאבים מיוחסים למשל לכאבי סינוסים או כאבי שיניים.
מה הם התסמינים של תסמונת העצב המשולש?
תסמונת העצב המשולש באה לידי ביטוי בהתקפי כאבים חמורים המזכירים הלם חשמלי או דקירות, המופיעים באופן פתאומי ונמשכים מספר דקות בכל פעם. לרוב הכאבים מופיעים בצד אחד של הפנים ובאזור ספציפי בלבד: באזור הלחיים, בחלק התחתון של הפנים או בחלקם העליון. הכאבים חמורים עד כדי כך שהסובלים מהתופעה מתקשים לפתוח את הפה ומתקשים בלעיסה. כתוצאה מכך, רבים מהם יורדים במשקל באופן בלתי רצוני. הכאב לרוב מופיע בתגובה לגירויים עדינים כמו מגע קל, רוח ואוויר קריר.
כיצד מאבחנים את תסמונת העצב המשולש?
האבחון של התסמונת מהווה אתגר מורכב לאנשי הרפואה ובמקרים רבים בשל האבחון השגוי, עוברים המטופלים פרוצדורות רפואיות מיותרות. בדרך כלל ניתן לאבחן את התסמונת על ידי הגדרה מדויקת של מאפייני הכאבים ולא באמצעות בדיקות הדמיה כמו CT או MRI.
אז כיצד ניתן לטפל בתסמונת?
ישנם ארבעה סוגי טיפולים המוצעים לסובלים מתסמונת העצב המשולש. להלן הסבר קצר על כל אחד מהם:
הטיפול התרופתי
הטיפול המועדף בתסמונת העצב המשולש מבוסס על תרופה בשם קרבמזפין (טגרטול). תרופה זו משמשת לטיפול בכאבים עצביים, פרכוסים ובעיות נוספות ממקור עצבי. במקרים שבהם אין אפשרות להשתמש בתרופה זו בשל רגישות ובמקרים שבהם הטיפול לא השיג את המטרה הרצויה, ניתן לעשות שימוש בתכשירים אחרים שמשמשים לטיפול בכאבים עצביים כמו פראגבלין או גאבאפנטין.
גירוי עצבי
ישנו מגוון רחב של טכניקות לגירוי העצב העושות שימוש בחשמל, לייזר או אולטרסאונד. שיטות אלו מבוססות על גירוי ממוקד של העצב ובמקרים רבים מצליחות לעמעם את הכאב ולשפר את איכות החיים של המטופל באופן ניכר.
פגיעה ישירה בעצב
פגיעה ישירה בעצב עשויה לגרום להקלה משמעותית בתסמינים אך מצד שני עשויה לגרום לבעיות חדשות כמו ירידה בתחושתיות בפנים. בנוסף מדובר בטכניקה שלרוב משיגה הקלה לזמן מוגבל. הפגיעה מבוצעת על ידי הזרקת גליצרול או שיטות אחרות כמו הפעלת מחט RF תחת שיקוף רנטגן.
התערבות כירורגית
השיטה היעילה ביותר לטיפול בתסמונת העצב המשולש כוללת ניתוח להפחתת הלחץ מהעצב. שיטה זו, הנקראת בשפה המקצועית Microvascular Decompression Surgery או MVD, שמורה למקרים החמורים ביותר, שבהם הטיפולים השמרניים יותר לא מתאימים לטיפול או שלא השיגו את התוצאות הרצויות.
בטיפול זה מבצעים פתח קטן בגולגולת של המטופל (מאחורי האוזן), מאתרים את העצב ואת כלי הדם שלוחץ עליו, מפרידים ביניהם ויוצרים מחיצה זעירה מחומר סינטטי על מנת למנוע את המגע הישיר ביניהם. הניתוח נמשך בין שעתיים לשעתיים וחצי ואחריו צפויה הקלה משמעותית בכאבים.
