פגיעה בעצבים יכולה להיגרם מסיבות רבות ומגוונות: הפרעות הורמונליות בגוף, מחלות אוטואימוניות, מחלות תורשתיות שונות, זיהומים, גידולים ממאירים, ועוד. אחד הגורמים הנפוצים ביותר לנוירופתיה היא מחלת הסוכרת.
נוירופתיה מסווגת בדרך כלל לפי הפיזור שלה (פגיעה בעצב בודד או במספר עצבים בגוף), הסימטריות של הפגיעה, האיברים המעורבים וסוג העצבים שנפגע. סוכרת, בהיותה מחלה הפוגעת בכלל מערכות הגוף, גורמת בדרך כלל לנוירפתיה של עצבים תחושתיים, בקצוות הגפים, באופן סימטרי.
נזקי הסוכרת למערכת העצבים ההיקפית
מנגנוני הפגיעה של סוכרת בעצבים ההיקפיים אינם ברורים לחלוטין. ככל הנראה הפגיעה קשורה לשקיעתם של קומפלקסים המכילים חלבונים וגלוקוז בתוך כלי הדם הקטנים.
פגיעה בכלי דם קטנים היא סימן אופייני של סוכרת, והיא הגורמת למחלות הכליה והרשתית המופיעות במחלה. פגיעה בכלי דם קטנים המספקים דם לעצבים עלולה לגרום להם לנזק איסכמי – נזק הנובע מחוסר באספקת דם וחמצן לעצב. כתוצאה מכך, נפגעת פעולתו התקינה של העצב, והוא מעביר אותות עצביים בלתי תקינים. הפגיעה בעצב מובילה לפגיעה גם במעטפת המבודדת שלו (מיאלין).
סימנים וסימפטומים
עיקר הפגיעה בנוירופתיה סוכרתית מתרחשת בעצבים האחראיים לתחושה. עצבים אלו פגיעים יותר מהעצבים המוטורים, האחראיים על תנועות השרירים.
לכן, הפגיעה התחושתית הראשונית היא הסימן האופייני לנוירופתיה סוכרתית. הפגיעה העצבית יכולה להתבטא במגוון רחב של סימפטומים – תחושות חום וקור ללא גירוי חיצוני, תחושת דקירה ושריפה בקצוות הגוף, כאב בעל אופי משתנה, רגישות מוגברת לכאב ומגע, וכדומה.
הפיזור הרגיל של נוירופתיה סוכרתית הוא בצורת "כפפות וגרביים" – בקצות הרגליים וכפות הידיים, תוך כדי התפשטות אל עצבים הקרובים יותר למרכז הגוף. לעיתים נפגעת במחלת הסוכרת גם מערכת העצבים האוטונומית, האחראית על תפקוד הלב, התפקוד המיני, תנועתיות מערכת העיכול, ועוד.
כיצד ניתן למנוע נוירופתיה סוכרתית?
אין ספק שהדרך הטובה ביותר למנוע נוירופתיה סוכרתית היא שמירה על איזון מתאים של רמות הסוכר (הגלוקוז) בדם.
מספר מחקרים הראו שסוכרת שאיננה מאוזנת מהווה גורם סיכון משמעותי ביותר להתפתחות של נוירופתיה. כלומר, חולים שאינם שומרים עם רמות סוכרת תקינות מפתחים נוירופתיה בשיעורים גבוהים בהרבה מחולי סוכרת המקפידים על משטר תרופתי ותזונתי המתאים למצבם.
מעקב נכון אחר רמת הסוכר בדם חיוני להצלחה במניעת נוירופתיה. המדד הטוב ביותר הנמצא היום בשימוש רוטיני להערכת רמות הסוכר בדם בטווח הארוך הוא רמת ההמוגלובין המסוכרז–HbA1C.
רמות גבוהות של מדד זה מצביעות על סוכרת בלתי מאוזנת, הדורשת שינוי במשטר הטיפולי או התחלה של טיפול באינסולין.
הטיפול בנוירופתיה סוכרתית
קיימות מספר תרופות היכולות לסייע בסימפטומים הנגרמים כתוצאה מהפגיעה העצבית. תרופות אלו פועלות במנגנונים שונים הקשורים לפעילות העצב ההיקפי המוליך את הכאב.
- תרופות אנטי-פרכוסיות, שפותחו במקור כתרופות לחולי אפילפסיה, נמצאו יעילות גם בטיפול כאב נוירופתי סוכרתי. התרופות המובילות בשימוש הן ליריקה (Pregabalin) והנוירונטין (Gabapentin). תופעות לוואי נפוצות של תרופות אלו יכולות לכלול עייפותף, הפרעה בחדות הראייה, בצקות, ועוד.
- תרופות אנטי דיכאוניות, ובייחוד התרופה אלטרול (amitriptyline) ממשפחת הטרי-ציקלים (תלת-טבעתיים) הן תרופות יעילות בהפחתת כאב. תרופות אלו פותחו במקור כתרופות נוגדות דיכאון, אך נעשה בהם שימוש נרחב בטפול בכאבים שונים, וגם בכאב נוירופתי. תרופות אלו עלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, ויש להשתמש בהן בזהירות בחולי לב. בנוסף, לתרופות אלו תופעות לוואי אפשריות רבות, הקשרות להשפעתן על מערכת העצבים האוטונומית.
- בנוסף לקבוצות תרופות אלו, הניטלות דרך הפה על בסיס קבוע, ניתן לטפל בכאב גם במשחות שונות, תרופות הניתנות דרך הווריד, ועוד.