מורפיום הינה תרופה ממשפחת האופיואידים אשר יעילה בתור משכך כאבים. כמו כן, החומר עצמו הקרוי מורפיום מצוי בתרופות רבות לשיכוך כאבים והקלה על מצבי הצטננות ושיעול, כגון קודאין, פטידין, טרמדול, אוקסיקודון, מתדון ואחרות נוספות. המורפיום על צורותיו השונות נפוץ מאוד בשימוש הרפואי לאחר ניתוחים, במקרי פציעות, להקלה על חולים סופניים ומצבים שונים של כאבי פרקים.
למרות יעילותה של התרופה בשיכוך כאבים, השימוש בה כרוך בתופעות לוואי משמעותיות וסכנת התמכרות נמוכה. עם זאת, במצב בו התרופה בשימוש לטווח ארוך, או נלקחת ללא מרשם רופא, הסיכון להתמכרות עולה משמעותית. בטיפול גמילתי מצבי התמכרות למורפיום, וכן אופיואידים אחרים, מדובר בתהליך כואב, לא נעים, ובעייתי מבחינה פיזית ונפשית כאחד.
הסיבות להתמכרות למורפיום
כתרופה משככת כאבים, הייעוד של המורפיום הוא הטווח הקצר בלבד ויש להפסיק את השימוש תוך מספר שבועות בודדים. הסיבה לכך נעוצה באופן הפעולה של התרופה, אשר משפיעה על מערכת העצבים בכך שקליטת הכאב פוחתת משמעותית. למעשה, כתוצאה מכך הגוף מפסיק להתמודד באופן יעיל עם כאב, אך בתמורה ישנה הסתגלות מהירה לתרופה – מה שמצריך העלאת מינון לעיתים תכופות.
בשל השפעותיה אלו, המורפיום מייצרת מצב של תלות מסוימת בכדי להתמודד עם הכאב. ברגע שתפחת השפעת משכך הכאבים, הגוף ייחל להרגיש בכאב ובעוצמה מתגברת עם חלוף הזמן. כאשר השפעתה של התרופה תפוג לחלוטין, הגוף נותר ללא יכולת התמודדות עם כאב, ויפיעו תסמיני גמילה חריפים במיוחד הכוללים כאבים חזקים, עוררות, בחילות והקאות, וכדומה.
בשל היווצרותה של תלות בתרופה, המטופל נוטה לחשוב כי הבעיה איננה התרופה כי אם הכאבים אשר אינם חולפים. כך, במקרים אשר אינם בפיקוח רפואי הדוק, המטופל עלול להמשיך ולצורך את התרופה גם לאחר שחלפה התקופה המיועדת לשימוש זה, וככל שתקופה זו מתמשכת כך התלות גוברת וסממני ההתמכרות עלולים להופיע.
כיצד ניתן לזהות מכור למורפיום?
ההתמכרות למורפיום דומה באופנים רבים לכל התמכרות אחרת. המכור ינסה להשיג את המנה הבאה בכל מחיר, לרבות ביצוע עבירות פליליות כגון זיוף מרשם, גניבה בהינתן ההזדמנות, פנייה לרופא אחר לקבלת מרשם כפול, וכדומה. עם זאת, במצבים אלו המטופל כבר נמצא עמוק בתוך ההתמכרות, והתנהגותו תהיה חריגה ושונה מהרגיל.
לעומת מצבים ברורים כגון אלו, ייתכנו מצבי התמכרות אשר המטופל עדיין איננו מודע למצבו זה. כך, למשל, מטופל אשר נוטל את התרופה כתגובה לכאבים עזים לאחר שחלפה תקופת השימוש בה על פי הוראות הרופא ייתכן ואינו מודע למצבו. מבחינתו, כפי שצוין לעיל, הוא משתמש בתרופה בשל צורך פיזיולוגי אמתי הנוגע בכאב ממשי. הקישור בין השפעות התרופה לבין תחושותיו אינו יכול להיעשות ללא הסבר מפורט באשר למצבו, והדרכה ברורה טרם תחילת השימוש.
במצב כזה, ההתמכרות תקבל סממן תלותי פיזיולוגי בראש ובראשונה. עם זאת, לאחר נקיטת המנה, ניתן לזהות סממנים של התעלות, התענגות, או אופוריה וכדומה, מצבים אלו אינם מהשפעותיה של המורפיום כתרופה אלא יכולים לאותת סממן התמכרותי.
כיצד ניתן לגמול מכור למורפיום?
הגמילה מהמורפיום הינו תהליך מורכב ביותר. תחילה, יש להכיר במצב ולפנות באופן מידי לרופא המטפל. ככל שתופסים את הסיטואציה ההתמכרותית מוקדם יותר כך עולים הסיכויים לגמילה קלה יותר, במיוחד במובן הפיזיולוגי אך גם הנפשי. כאשר המכור הינו למעשה במצב של תלות פיזיולוגית, והמרכיב הנפשי איננו מהותי, סיכויי ההחלמה הינם גבוהים במיוחד. לעומת זאת, אם המרכיב הנפשי המעורב בהתמכרות נוכח – תהליך הגמילה יהא מורכב הרבה יותר.
הגמילה עצמה מתחילה בשלב ניקוי הגוף מהתרופה, תהליך בעייתי בשל תסמיני התרופה בהחרפת הכאב ותופעות הלוואי בעת הפסקת נטילתה. לשם כך, יש להפסיק את השימוש בה באופן הדרגתי, עד לכדי הפסקה מלאה. כיום ישנו גם תהליך רפואי מהיר לניקוי הגוף וגמילה מחומרים אופיאטים במובן הפיזיולוגי. תהליך זה מתרחש תחת הרדמה מלאה, באמצעות זרזים אשר מעודדים גמילה זריזה, ותוך כ-48 המטופל כבר לאחר גמילה פיזית מהתרופה, ללא תחושות כאב או תופעות לוואי חריפות המלוות את הגמילה במצב הכרתי מלא.
עם זאת, תהליך זה אינו פותר את הגמילה הנפשית מן התרופה והצורך העמוק המלווה את המטופל לחזור ולהשתמש. לאחר שלב הגמילה הפיזית ייחל שלב הטיפול הנפשי, לרוב באמצעות פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי, וכן בליווי פסיכיאטרי.
